החלטה בתיק ב"ש 6527/06

1.       המבקש נעצר עד תום הליכים ביום 16.2.06, לאחר שבא-כוחו הסכים כי קיימות ראיות לכאורה לביסוס כתב האישום שהוגש כלפיו, ועתה הוא מבקש עיון חוזר בטענה כי ראיה חדשה מלמדת שאדם אחר ביצע את עיקר העבירות המיוחסות לו. לאור הראיה החדשה מבקש בא-כוחו להעדיף לגביו חלופת מעצר. הראיה החדשה היא הודאת עצור אחר, מחמוד עמרו, שהוא ביצע את עיקר העבירות המיוחסות למבקש.

          הראיה החדשה אינה משכנעת את המשיבה. בשלב זה משפטו של המבקש מתנהל על פי כתב האישום המקורי.

2.       על פי כתב האישום שהוגש כנגד המבקש, המבקש, תושב שטחים שנכנס לישראל ללא אישור, גנב משאית, לאחר שפרץ אליה דרך החלון האחורי בתא הנהג והחל להניעה לכיוון חברון. המבקש התעלם משוטרי תחנת בית שמש שסימנו לו לעצור, והמשיך בנסיעה מהירה. השוטרים דלקו אחר המשאית בניידת, ובתגובה הסיט המבקש את המשאית שמאלה אל נתיב הנסיעה בה נסעה הניידת כדי להורידה מהכביש. המבקש נסע בפראות, במהירות גבוהה מהמותר, חצה צומת שבו הוקם מחסום משטרתי, כשאור אדם דולק ברמזור, וכמעט פגע ברכב שהגיע מולו. מסע פראי זה, כשהמשטרה דולקת אחריו, נמשך תוך סיכון חיי השוטרים וכלי רכב אחרים. המבקש נעצר רק לאחר ירי לעבר גלגלי המשאית ולאחר ש"נגח" באמצעות המשאית ניידת משטרה, תוך מאבק פיזי עם השוטרים שדלקו אחריו.

          בגין מעשים אלו מיוחסות למבקש העבירות הבאות: סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, מעשה פזיזות ורשלנות, פריצה לרכב, גניבת רכב, אי-ציות לשוטר, הפרעה לשוטר במילוי תפקידו, חציית קו הפרדה רצוף, סטיה מנתיב נסיעה, נסיעה ברמזור אדום, שהייה בלתי חוקית בישראל, חבלה במזיד ברכב.

3.       למבקש עבר פלילי מכביד ביותר - שורה ארוכה של עבירות רכוש ואלימות, והוא כבר ריצה עונשי מאסר רבים. בעת ביצוע העבירות היו תלויים ועומדים נגדו שני מאסרים מותנים, האחד לתשעה חודשים והשני לשישה חודשים.

4.       ב"כ המשיבה טען כי על פי ראיות התביעה - אשר כבר נשמעו ברובן ע"י בית המשפט השומע את התיק ועברו מבחן החקירה הנגדית - המבקש נתפס "על חם", וזוהה על ידי השוטרים שהשתתפו במרדף גם על פי מראה פניו וגם על פי הכפפות שעטה על ידיו ואשר הוסרו מכפות ידיו לאחר מכן על ידי השוטרים. כן נתפסו בחזקתו מכשירי פריצה - כפפות, מברג ופנס. המשאית אוגפה בעת המעצר על ידי השוטרים באמצעות ניידות. המבקש השתולל בעת המעצר וניסה לברוח. לשיטת ב"כ המשיבה, מהראיות עולה בבירור כי רק המבקש הוא שביצע את העבירות, לפי שלא היה אדם אחר עמו.

          המבקש אינו מכחיש כי ירד מהמשאית בעת המעצר, ברם, על פי גירסתו, מי שגנב את המשאית ונהג בה היה מוחמד עמרו, והקשר שלו לעניין מתמצה בעובדה שעמרו נתן לו טרמפ, בעת שנסע במשאית הגנובה.

          המבקש לא מסר את גירסתו, לפיה עמרו נהג במשאית והוא נסע בה כטרמפיסט בלבד כאשר נעצר. המבקש שתק בעת חקירתו ולא היה מוכן למסור כל גירסה. על פי חומר הראיות שבתיק, בשלב מאוחר יותר, בסמוך למעצר, בשיחה במסדרון עם מפקד תחנת בית שמש הודה המבקש בפניו ואמר "גנבתי את המשאית מתל אביב כדי לתת אוכל לילדים שלי". 

ברי כי האיחור במסירת גרסת המבקש, לפיה נקלע לאירוע במקרה, פוגם במשקלה האפשרי ואולם, היא מחוזקת ע"י הודאת עמרו. על פי גירסת המבקש, בעת הלכידה יצא אותו עמרו מדלת הנהג וברח. זו גם גירסת עמרו. עמרו אישר בהודעה שנגבתה ממנו ביום 17.5.06, כי הוא זה שגנב את המשאית ונמלט מהמשטרה כשהוא נוהג במשאית. על פי גירסתו, הוא קפץ מחלון דלת הנהג. יש לציין עם זאת כי, עמרו לא אישר בחקירתו חלק מהפרטים המצויים בידיעת החוקרים.

5.       מתעוררת השאלה אם חומר הראיות מאפשר את הגירסה לפיה עמרו היה במקום בעת שנעצרה המשאית וברח מבלי שנצפה ונלכד ע"י השוטרים שדלקו אחר המשאית. מראיות התביעה עולה תשובה שלילית על שאלה זו, וכך גם לאחר שנחקרו השוטרים חקירה נגדית בבית המשפט. העד קורלקר דוד, שוטר שדלק אחר המשאית, העיד כי בעת המעצר היה במקום רק מי שנתפס במשאית (דהיינו - המבקש), שיצא מהצד של הנוסע (עמ' 28 לפר' הדיון בתיק העיקרי). השוטר יוסף בכר העיד כי לאחר המרדף בדק בתוך המשאית, ראה שהסוויץ שבור ודלת הנהג לא נפתחת. החלון עצמו היה סגור. גירסה זו שוללת אפשרות שעמרו ברח מכיוון דלת הנהג. עוד העיד בכר (עמ' 36) כי בעת הנסיעה הבחין שלנהג יש כפפות על הידיים, כפפות עמן נשאר גם בעת שנעצר. בכר שלל את האפשרות שהיה אדם נוסף במשאית (שם). עוד העיד בכר שהמשאית היתה מוקפת מכל עבריה בשוטרים בעת המעצר (עמ' 37).

גם עד התביעה השוטר לוטטי אבי ציין בעדותו כי לא ניתן היה לפתוח את דלת הנהג במשאית וכי החלון היה סגור (עמ' 44). עד זה גם זיהה את המבקש כמי שנהג - על פי מראה פניו - והיה בידו לעשות כן מאחר שבמהלך המרדף ראה ע"פ עדותו את פניו של הנהג.

גם השוטרת מדמוני מתארת מצב של הקפת המשאית מכל הצדדים בעת שנעצרה, בין באזור דלת הנהג ובין באזור הנוסע. 

לאור האמור, עולה המסקנה שחומר הראיות - בהתעלם מגירסת עמרו - שולל לכאורה הימצאות אדם נוסף במשאית.

6.       גירסתו המאוחרת של המבקש, לפיה נתפס כטרמפיסט שלא ידע על גניבת המשאית בעת שעלה אליה ונודע לו על הגניבה מעמרו בעת המרדף נמסרה ביום 30.3.06 (המבקש נעצר ביום 5.2.06). ואולם, כבר ביום 16.2.06, בעת דיון בבית המשפט הודיע בא-כוחו על רצונו למסור גירסה. חרף זאת, משום מה חל שיהוי שלא הוסבר במועד גביית הגירסה. בא-כח המבקש טוען שאין לזקוף שיהוי זה לחובת המבקש. מקובל עלי שיש להניח לטובת המבקש שכבר ביום 16.2.06 ביקש למסור את הגירסה שמסר רק ביום 30.3.06.

7.       שאלה נוספת המתעוררת היא אם יש יסוד ראייתי לטענת המשיבה, שהגירסה המאוחרת בדבר מעורבות עמרו נולדה כתוצאה מתיאום עמדות עם עמרו.

אין מחלוקת שהמבקש ועמרו שהו בתקופה חופפת במגרש הרוסים מיום 24.2.06 עד 17.3.06, ונפגשו אחר כך במתקן הכליאה "רימונים", לשם הועברו שניהם.

          לשיטת המשיבה גירסת עמרו היא כוזבת ומתואמת, וטענתה לעניין זה היא שהיה בידי השניים לתאם גירסה בעת ששהו במגרש הרוסים.

8.       בעת הדיון בבקשה, המשיבה לא הציגה ראיות לעניין האופן שבו היה בידי המבקש ועמרו לתאם גרסאות. גם לא נמסר בעת הדיון בבקשה מידע המלמד האם שהו השניים באותו תא או בתאים סמוכים, או שהיה בידם להיפגש ולשוחח באופן אחר.